דירה בדמי מפתח

תשמע, לדודה שלי יש דירה בדמי מפתח...

יש לי חבר טוב מילדות שלא זקוק לעזרה מקצועית שלי בדרך כלל... אבל בפגישה האחרונה שלנו הוא נראה מוטרד.
שאלתי אותו בצחוק, כמו שסבתא שלי היתה אומרת לי, אם האניות שלו טבעו בים? ...
ואז הוא מספר לי שמה שמטריד אותו הם ... באמת, ענייני רכוש.
הדודה שלו, אשה ערירית ומבוגרת חיה לבדה בדמי מפתח בדירה במרכז תל אביב. הדודה מתכננת את פרידתה מהעולם ורוצה להוריש, או לתת במתנה לחבר שלי את רכושה היחיד – הדירה בדמי מפתח.
מה עושים, הוא שואל אותי ואני משיב שיש שתי דרכי פעולה, אחת בטוחה יותר, אבל תגרום
לחוסר נוחיות מסויימת לכל המעורבים ושניה, שהצלחתה לא ממש בטוחה וגם תעלה כסף. ואני גם מסביר.
אז קודם כל, קצת היסטוריה: דירות וגם עסקים בדמי מפתח הם תוצאה של מלחמת העולם השניה, כשהמלחמה התמשכה והתמשכה.
לדיירים – שהיו "סתם" שוכרים רגילים בהסכם שכירות רגיל – לא היה כסף לשלם דמי שכירות, מה גם שמחירי השכירות עלו ועלו, בגלל זרם של פליטים ובגלל חוסר בהתחלות בנייה ... ולכן, באה הממשלה וקבעה שהדיירים הם מוגנים, כלומר, אי אפשר לפנות אותם ואי אפשר להעלות להם את דמי השכירות.
העם דרש והעם קיבל צדק חברתי!!!
חלפו שנים וכשאותם דיירים מוגנים ביקשו – נניח – לעבור דירה, הם דרשו תשלום עבור העברת זכות השכירות המוגנת שלהם לאחרים, כי ההגנה שווה כסף ... לתשלום ששילם הדייר הנכנס לדייר היוצא עבור המפתח לדירה, קוראים דמי מפתח.
למה "דמי מפתח"?  כי המפתח הוא ההבדל: תמורת דמי מפתח, אתם קונים רק מפתח לדירה, כלומר, את הזכות לגור בה, אבל לא את הדירה עצמה, שנשארת (ב"טאבו") בבעלות הבעלים שלה.
צריך לזכור שגם דייר בדמי מפתח משלם לבעל הבית דמי שכירות, אבל הם נמוכים מאד, כמה מאות שקלים לחודש, בדרך כלל.
דירה בדמי מפתח אפשר להעביר לאחרים, ביוזמת הדייר היוצא, בשתי דרכים בלבד: בסוג של "ירושה בחיים", לבן משפחה שגר עם הדייר היוצא בדירה, לפחות חצי שנה לפני פטירתו, או בהסכמת בעל הבית, באמצעות טכניקה של החלפת תצהירים, כשלבעל הבית יש תמיד את הזכות להשוות את ההצעה של כל מי שרוצה לרכוש את דמי המפתח ולקנות לעצמו באותו מחיר את דמי המפתח (וכך, הזכות למפתח מתאחדת עם הזכות לבעלות ... ובעל הבית יכול לעשות בדירה כל שימוש כבעלים שלה, בלי מגבלות)
אז מה אמרתי לחבר שלי?
אמרתי לו שאם הוא מוכן לסבול את הדודה יום יום ... עד יום פטירתה, ואם הדודה מוכנה לסבול אותו עם שלושת בניו, הוא יכול לעבור לגור יחד איתה ואז, יש מצב שיוכל לקבל את הדירה בבוא יומה של הדודה.
אבל, אם החבר והדודה, לא רוצים לחכות עד שהדודה תעצום את עיניה, או אם הדודה רוצה לפרוש כבר היום לבית אבות, קיימת האפשרות של "העברה".
החבר והדודה יחתמו על תצהירים שבהם החבר שלי מציע עבור הדירה סכום כסף ראוי ואם בעל הבית לא יסכים להשוות את ההצעה, החבר שלי יוכל לשלם לדודה את דמי המפתח (והרי אין חוק שאוסר על הדודה לתת לו אחר כך במתנה את הכסף שקיבלה ממנו ...).
למה סכום כסף ראוי? על מנת לגרום לכך שבעל הבית יחשוב פעמיים לפני שהוא ישווה את ההצעה ... וממילא, הדודה תחזיר ממילא לחבר שלי את הכסף בסוף העיסקה...
אההההה ... אליה וקוץ בה: באפשרות הזו יש בעייה, כי כמעט בכל עיסקה של דמי מפתח, הדייר היוצא חייב להעביר לבעל הבית שליש של דמי המפתח שהוא מקבל ולכן, הדודה תחזיר לחבר שלי רק שני שליש של דמי המפתח.
תשאלו אם זו עיסקה טובה?
תחליטו בעצמכם - שליש של דמי המפתח הם בערך, 20 אחוז של השווי המלא של הדירה – עיסקה לא רעה, לדעתי, לא?